מעמד חברתי הוא, במשמעותו הבסיסית ביותר, קבוצה של אנשים שחולקים סטטוס חברתי דומה.

החשיבות היחסית וההגדרה של החברות במעמד מסוים, משתנים מאוד בזמנים שונים ובחברות שונות, בעיקר בחברות שיש בהם הבדלה חוקית של קבוצות אנשים על פי מוצא או מקצוע.

בדוגמה הידועה של מעמד סוציו-אקונומי, חוקרים רבים רואים את החברות כמחולקות למערכת היררכית המבוססת על מעמד כלכלי, עושר, או הכנסה.

כשהם משתמשים בעושר כמדד, רבים השתמשו במודל מחולק לשניים על מנת להציג חברות, מתקופות קדומות ועד היום:

* מעמד גבוה של עשירים מאוד או/ו בעלי עוצמה כלכלית.
* מעמד נמוך של עניים ו/או חלשים.

עם השינויים החברתיים של המאה ה-20, הופיע במדינות המערביות מעמד נוסף, בינוני, וכך יצר מבנה משולש:

* מעמד עליון של עשירים מאוד או/ו בעלי עוצמה.
* מעמד בינוני של מנהלים ובעלי מקצועות חופשיים.
* מעמד נמוך של אנשים המקבלים שכר נמוך או ממוצע או מקבלים סעד מהמדינה.

יש שמחלקים את המעמדות הנמוכים והבינונים למקצועות "צווארון לבן" ו"צווארון כחול".

קרל מרקס הציע כי החלוקה החברתית העיקרית היא בין מעמד שולט למעמד עובד. תחת מערכת של עבדות, חלוקה זו מקבילה לזו שבין בעלי העבדים לעבדים, ואילו תחת משטר פיאודלי, היא מקבילה לחלוקה בין האצילים לצמיתים. תחת הקפיטליזם, מרקס טען כי הקפיטליסטים (הבורגנים) מנצלים את מעמד העובדים (הפרולטריון, או במלים אחרות מקבלי השכר).

יש לציין, כי ההגדרה המרקסיסטית של קיטוב מעמדי מבוססת קודם כל על איך הכסף מרווח, ולא בכמה כסף מרווח. הבורגנים אלה שיש להם הון או אמצעי יצור (כלומר, בעלי עסקים) ואלה שמשכירים אנשים אחרים שיעבדו עבורם; הפרולטריון הם אלה שאין להם אמצעי יצור, המרוויחים את לחמם בכך שהם עובדים בשביל הבורגנים ומקבלים שכר. אולם, כמות הכסף אינה חשובה בהגדרת גבולות המעמד, מכיוון שמעבר לכמות מסוימת, ההון שיש לעובד גורם לכך שאין לו צורך לעבוד בשביל מעביד. מעמדות ביניים הם בעלי כמויות כסף מספיקות ומקבלים משכורות גדולות יותר, כך שלאחר זמן הם יכולים לבחור האם לעבוד ואיפה.

הרעיון של מעמד חברתי נכנס ללקסיקון המערבי בערך בשנות השבעים של המאה ה-18, ללא מקור ברור.

משרד עורכי דין | תאונות עבודה | נזקי גוף | עורך דין | עורכת דין | גט | בית משפט | דיני עבודה | הוצאה לפועל | נכות | תביעה | תביעות | גירושים